"" "מעשה ביצירה"

"מעשה ביצירה"

 
 
מעשה  ביצירה

תהליך היצירה, מיתוסים ואגדות


ריבה פרי

הספר הזה נכתב בהשראת עבודתי כמנחה ומלווה תהליכי יצירה. בעבודה זו   מצאתי,
כי האגדה, המיתוס והסיפור הפנטסטי, אשר ניתן להבינם כמספרים את סיפור מסעו של
האדם-היוצר אל פנים נפשו,  עשויים  גם לגרות ו להניע  את המסע הזה. האגדה יכולה
לפתוח דלת בנפש האדם, לאפשר הצצה  לעולמו הפנימי, ולהזמינו לטיול בעולם שנגלה לעיניו. ההאזנה לסיפור מפתה את המאזין לצאת למסע כמו הגיבור - או יחד עימו - לפתוח שערים נעולים בעזרת מילת קסמים, להילחם בדרקון, במכשפות ובזאבים בדרך, למצוא את המקום אשר בו מוסתר האוצר, להיכנס לשם, וגם לצאת בשלום.

הרצון להעמיק בהבנת תהליך היצירה והקשר בינו לבין מיתוסים ואגדות הפגיש אותי עם כתביו של הפסיכיאטר קרל גוסטב יונג, אשר הבין ופירש את מסעו של גיבור האגדה כסמל למסע לגילויו של אוצר פנימי במעמקי הנפש של האדם, כלומר כמסעו של האדם בדרך לגילוי-עצמי. תהליך ההתפתחות אשר בו אדם הופך להיות "הוא עצמו" (תהליך ה'אינדיבידואציה') מתואר על ידו כתהליך של יצירה, שבו האדם יוצר את עצמו, את אישיותו ואת חייו, מתוך דיאלוג מתמשך בין התודעה לבין הלא-מודע. יונג ראה ביצירה כוח מניע בסיסי של הנפש, שמקורו בכוחות קולקטיביים, על-אישיים, דימויים קדמוניים, השוכנים בלא-מודע במצב של תרדמה - כמו היפהפייה הנרדמת - ומחכים שמשהו יגרה אותם לפעולה.

גיבורי האגדה: המכשפה, הזאב, הפיה, הקוסם, הארמון, האוצר, המלך והמלכה, הנסיך והנסיכה - הם כולם "דימויים קדמוניים", "ארכיטיפים" בלשונו של יונג, תבניות חשיבה בסיסיות, אוניברסליות, מולדות. המפגש עמם, תוך כדי האזנה לסיפור, עשוי לעורר אותם כדמויות פנימיות ולגרות אותם לפעולה. כך עשוי הסיפור על הנער שמצא תיבה ביער לגלות משהו על אוצרות מטפוריים הטמונים בנפשנו, וכן הוא עשוי "להעיר משנתו" נער אחר בתוכנו, פנימי, שלא ידענו על קיומו, ולאפשר לנו לצאת יחד עמו למסע ביער, לחפש כמוהו את התיבה, לפתוח אותה, ואולי גם לעשות משהו בדברים שנמצא בתוכה.

סיפורו של האדם כ"אינדיבידואל יוצר", ימיו כימיה של האנושות. יונג עסק במקומות שונים בתהליך היצירה ובקשר שבינו לבין תהליך האינדיבידואציה. תהליכי יצירה והאישיות היצירתית זכו להתייחסות מעמיקה ומפורטת גם בספריה של תלמידתו, מארי לואיז וון-פרנץ, ובעיקר בכתביו של תלמידו אריך נוימן. יונג ותלמידיו ביססו את התיאוריה היונגיאנית על התבוננות מעמיקה במסורות עתיקות של מיתוסים, אגדות, טקסים ומעשי פולחן, ששימשו במשך אלפי שנים בתפקיד כפול: לספר את סיפור היווצרותה של התודעה האנושית ולגרות את המשך התפתחותה בעת ובעונה אחת. במשך אלפי שנים יצר האדם את עולמו, ובד בבד עם יצירת עצמו יצר "עולמות משניים" ובדויים. תהליך היצירה וההתפתחות העצמית הם תהליכים השזורים זה בזה וניזונים זה מזה: כך נכרכים יחד יצירה והיווצרות.

תהליך כתיבת ספר זה הוביל אותי במסע דילוגים בין כתביהם של יונג ותלמידיו וכתבים אחרים לבין המעקב אחר דרכיהם השונות של גיבורי אגדות ומיתוסים, במחשבה כי אלה עשויים לספר לי עוד על איכויות ואופנים שונים של תהליך היצירה. כמו תייר בארצות מוכרות יותר ומוכרות פחות הלכתי בארץ האגדות עם ספר ביד, וכשהגעתי למקדש עתיק או לנקודת מפגש של פיות, קרה שעצרתי בדרכי ושקעתי בקריאה ממושכת על מנהגי המקום, על ההיסטוריה שלו ועל משמעויותיהם. כך, למשל, הגעתי לבאר, שעליה ישבה נערה צעירה וטוותה בכישור, עד שהכישור נפל מידיה אל תוך הבאר. בייאושה היא צללה אחריו אל תוך הבאר, ופגשה שם אישה זקנה שלימדה אותה את סודות החיים. הכישור שנפל לבאר עשוי לשמש סמל מובהק לאובדן היכולת היצירתית, והצלילה לבאר בעקבותיו מבטאת את הצורך לחדש את הקשר שאבד עם הלא-מודע, שאותו מסמלים הבאר והאישה הזקנה-החכמה, השוכנת בעולם התחתון שנגלה במעמקים - כדי לחדש את הנביעה היצירתית. הכישור מסמל גם את יכולתו של אדם לטוות את חייו במו ידיו ואת מה שדרוש לעשות כאשר יכולת זו אובדת.

ספר זה משלב בין אגדות ומיתוסים (שציטוטים מהם מופיעים בספר באות קטנה),  פרשנות המבוססת על התיאוריה האנליטית של יונג והרחבה תיאורטית בכל מה שקשור לתהליכי יצירה. לצדם הוספתי הצעות לתרגילים, לעבודת דמיון וליצירה בחומרים ובכתיבה (וגם להם מיוחדת צורת אות משלהם). תרגילים אלה מזמינים את הקורא, שאולי "איבד את הכישור שלו", להצטרף אל הנערה ולצלול יחד עמה אל הבאר, לחפש שם את הזקנה החכמה הפנימית הפרטית שלו, ולהיעזר בה כדי למצוא מחדש את שאיבד.

זהו אינו ספר הדרכה המציע "שיטות בדוקות ליצירתיות, לשפע ולזרימה בחיים", אלא ניסיון להציג תפיסה מורכבת של תהליך היצירה בפרט ושל תהליכי התפתחות בכלל, כפי שאלה עולים מתוך הספרות של יונג ותלמידיו, ולשלב תיאוריה עם חוויה של דמיון והתנסות מעשית ביצירה. ההנחה - הנתמכת בניסיון בן כמה שנים בהנחיית סדנאות ברוח זו היא, שהמפגש החווייתי עם מיתוסים ואגדות עשוי להעשיר במאוד את התהליך היצירתי, ולעתים אף לפתוח מחסומים, "להזרים מים בנחלים שיבשו", "לחדש את הקשר עם האלים" - שפירושו בשפה מודרנית, יצירת קשר של אדם עם קולו הפנימי, עם המרכז שלו, קשר שהוא חיוני לעשייה היצירתית. אולם זו אינה 'שיטה' או 'טכניקה'. דוגמאות מעבודתם של משתתפים בסדנאות מובאות רק במקרים שבהם חשבתי כי הן עשויות להדגים את תרומת הדימויים הארכיטיפיים לתהליך היצירה, ואינן בבחינת "סיפורי מקרים" של יוצרים "תקועים".

לעולם איני יודעת מראש מה נכון לעשות, לאן לקחת את האדם המבקש ליצור במסענו המשותף בארץ המיתוס והאגדה; באיזה מקדש לבקר הפעם; לאיזה מן האלים נכון להתפלל עכשיו. היוצר (או היוצר-בכוח) נעלם לעתים מעיני מעבר לפינה, כמו הארנב של עליסה, ומשאיר אותי לבדי יושבת ותוהה, מה עומד לקרות? האם הסתיים כבר תפקידה של הפיה הטובה? מתי יגיע היוצר-הגיבור לארמון? האם יינשא לנסיכה תחילה? מתי יימצא האוצר? והמכשפה - האם היא באמת מתה?

תהיות דומות תהיתי גם במהלך כתיבת הספר. בשלב מוקדם למדי הבנתי, שהדרך שבה מוליך אותי היוצר-הגיבור הדמיוני שלי איננה קו ישר, אלא מעגלית ומפותלת, וכלל לא ברור מה קודם למה. השתדלתי לקיים את ההמלצה שאני ממליצה למשתתפים בסדנאות: לתת לחומרים להוליך אותי. אם איני יודעת מה צריך לבוא, עלי לעצום עיניים ולראות מה קורה. אם אני מרגישה "תקועה", עלי לכתוב על "תקיעוּת". (המושג 'תקיעוּת' שגור ומקובל בקרב העוסקים בתהליכי יצירה, ומשמעו תחושה של אי-יכולת ליצור או להתפתח.) אם הדרך נעשית מעגלית, עלי לחפש בספרות חומר על מעגלים ודרכים, ואם מכשפה מכוערת עומדת בדרכי ולא נותנת לי לעבור, עלי לנסות לדבר אתה. ויחד עם זאת עלי לשמור על מסגרת תיאורטית מארגנת, להסביר את משמעותם הסמלית של הפיה, המכשפה, הארמון, הנסיכה והאוצר באגדות ואת תפקידם הפסיכולוגי בתהליכי ההתפתחות והיצירה.

כך נולד הספר. גם לקורא בו מזומנת חוויה דמוית מסע, ובמשך הקריאה, לאורך הפרקים, ילכו ויתבהרו לו המושגים והרעיונות, התמונה תתחדד לאט לאט, ואני תקווה כי מסע זה יאפשר לו לצאת למסעות אישיים משלו, של יצירה והיווצרות.

תפריט דף הבית טלפון