"" מעשה ביצירה - סקירה
 
 
 

היוצר את עצמו יוצר

סקירה של הספר: מעשה ביצירה, תהליך היצירה, מיתוסים ואגדות - ריבה פרי. מודן.
רות נצר *
 
(פורסם במוסף ספרים 'הארץ')
 
כמה נעים לשמוע ספורים ואגדות. ילדים לא זקוקים לפרשנות, כשהם שומעים את ספור המעשיה. אולי גם אנחנו לא. לפחות לא בהתחלה. אולי עדיף שניתן לסיפור להדהד בנו, לחלחל לתוכנו ולפעול את פעולתו כמו הגמדים שבאים בלילה  באין רואה, ותופרים את הנעלים מהעורות שהסנדלר השאיר על השלחן. עגנון, ב'ספור פשוט', מתאר איך רופא הנפש ד"ר לנגזם מספר לחוליו סיפורים וכך מאפשר להם להחלים. גם בפסיכוטרפיה, על פי דרכו של יונג, נספר לפעמים ספור או אגדה או מיתוס שמשקפים את מצבו של המטופל, או את הדילמה שהוא מתחבט בה, הספור העתיק מראה את הפתרונות האפשריים ואת שותפות הגורל האנושי.
ובכן, זאת השאלה - האם רצוי לפרש לנו את המשמעות הסמלית של התהליכים המתוארים בספור העממי - מיתוס, ספור או אגדה? יונג אומר שהמשמעויות הסמליות המשוקעות בחלום, בספור וביצירה נובעות מהלא-מודע ופועלות באופן חלקי על הלא-מודע אף מבלי שנדע שפעולה זו מתרחשת, ומבלי שנפרש. אבל להוותנו, נפש הילד הפתוחה כל כך לעולם הפנימי, כבר מזמן נחסמה בנו בתהליכי הגדילה. ואת פשר הסמל עלינו ללמוד מחדש כמי שלומד את שפת הילדות שלו שנשתכחה. ההבנה של פשר הסמל מעצימה את השפעתו עלינו. הסמל הוא השפה של הלא-מודע והבנתו מאפשרת את הדיאלוג בין הנסתר והגלוי, בין הנפש הלא-מודעת ובין הנפש המודעת. הדיאלוג הזה הכרחי לשימור הזרימה הדינמית, ההתפתחות והאינדבידואציה כולה.
זאת הסיבה שיש לנו צורך בספרים שמפענחים ומפרשים עבורנו את השפה הנעלמה והמרתקת של המיתוסים והאגדות, כדי להשיל את המחיצות בינינו לבין תהליכי הנפש החסומים, וכדי להוות זרז ליצירתיות הטבעית של הנפש. הספר של ריבה פרי בא אלינו בעיתוי נכון. מדפי הספרים מתמלאים לאחרונה בספרי מיתולוגיה, והגיע הזמן לחזור גם אל האגדה והמעשיה, ולשתף אותנו בהבנה המודעת. נקשיב לספור כמו אל חלום קולקטיבי שנהיה לחלום אישי ברגע המסוים שהגיע אלינו. מה הוא יכול לומר לנו ואיך נקשיב לו באמת? פרי טווה עבורנו, בחן ובמיומנות, ברוח הפסיכולוגיה של יונג, את הארג המורכב של הספור ומשמעויותיו, ובין לבין, היא מרחיבה ומבהירה, ברוח ידידותית מאד, את המושגים הבסיסיים של התאוריה היונגיאנית, אודות מבנה הנפש ותהליכיה. אנחנו מתוודעים למושגי הארכיטיפ, הסמל, האנימוס והאנימה, הפרסונה והצל, האגו והעצמי. פרי מצליחה לשמור את האיזון הנכון בין קסם הספור כשלעצמו ובין תובנת הפרשנות, ולשמר את הסמל החי, המקרין בנו שינויים. היא שומרת את הניחוח הראשוני של הספור גם כשהיא מפרשת אותו. ולפרשנות הזו טעם מכוון מאד – להזין את לתהליכי היצירה הפנים-נפשית של הקורא-מאזין-משתתף.
הספר מתבסס על נסיונה כביבליוטרפיסטית, שעורכת סדנאות יצירה לאנשים שמבקשים לעודד את היצירה הפנימית שלהם. בספר מובאים קטעי ספורת, ופרשנות שלהם, ותאור השימוש שלהם בסדנאות, כשהספור הוא תמיד נקודת המוצא להפעלת הדמיון האקטיבי לצורך המשך הספור האישי בסדנה. כשמדובר ביצירתיות – אין הכוונה רק למי שמבקש לעודד תהליכי יצירה אמנותיים, אלא לתהליכי היצירה הטבעית של הנפש הנובעת מעצמה, המתהווה ללא הרף, יוצרת, בוראת, ממציאה את עצמה, וכך מתפתחת בעצמה.
הנערה באגדה, טווה בכישור עד שנפל לבאר וביאושה היא צוללת אחריו ופוגשת במעמקי הבאר את הזקנה החכמה שמגלה לה את סודות החיים. הנחת היסוד היא אפוא, שטווית הנפש את עצמה קיימת מלכתחילה, אלא שמשהו בדרך השתבש.  יונג מתיחס ליצירתיות שהיא מהותה של הנפש שהיא בתהליך מתמיד של התהוות, כשהלא-מודע הוא כור המרקחת הסודי הנעלם מעינינו, והוא מקור של שינוי מתמיד והתפתחות. היצירתיות היא אפוא מרכיב מהותי של הנפש ולא תוצר לוואי, שהוא סובלימציה של היצר, כפי שפרויד חשב. מכל מקום, קרבת המלים 'יצר' ו'יצירה' מספרים לנו על הכוח האנרגטי שמשותף לשניהם, או, נכון יותר, על היצירה שהיא עצמה יצר ודחף אוטנטי של הנפש.
נקודת המוצא היא שהספורים עצמם עוסקים בענין זה של עידוד היצירה של הנפש את עצמה - איך לצלוח את המחסומים, איך להתגבר על מכשולים, איך לפתוח דלתות ושערים נסתרים, איך למצוא את המפתח הישן, איך לזהות את המילה הנכונה הפותחת את השער, איך להתעורר מהתרדמה, ולעומת זאת - איך ומתי לקבל את שלב התרדמה ההכרחי כאינקובציה לתהליכים הנסתרים,  איך לדעת מה היא העמדה הנכונה כלפי הכוחות הגדולים, הטובים והרעים כאחד, מתי להתקרב ומתי להתרחק, מתי יש להמתין ומתי יש לפעול באופן אקטיבי מאומץ ונחוש למטרה, מתי רצוי להפעיל עמדה רציונלית ומתי רגשית, מתי הגברי שבתוכנו יסייע ומתי הנשי, מה בידנו ומה אינו כלל בידנו, ואם יתרחש הרי זה בחזקת נס ומתת אל. לכן חשוב  למצוא את מורה הדרך, לדעת איך ומתי להקשיב לו. מתי העצה נכונה ומתי היא מכשילה, וכמובן, מה הן העצות שהספור עצמו או מורה הדרך מעניקים. מורה הדרך יכול להיות גם אשה, או זקן-זקנה או חיות למיניהן. ואפילו יצור מאיים מלכתחילה. כל אלה הם התכנים של מסע החיים, של מסע הגבור – והגבור הוא כל אחד מאתנו, שהוא הגבור הראשי של ספור חייו. ה'גבור' הוא סמל לתודעת היחיד המפלסת דרכה מול הכוחות הלא-מודעים כדי להחלץ משביים ובו בזמן מחויבת לשמור על ערוץ פתוח של הקשבה אליהם, כדי להיזון מהמקור הראשוני בנפש. היחס של מרחק-קירבה אל העולמות הפנימיים משתנה במהלך החיים, והוא תובע התאמה מתמדת והקשבה מתמדת מה נכון לנו בכל שלב ומצב של החיים. זו הסיבה שאנחנו זקוקים לכל כך הרבה מיתוסים-אגדות-ספורים ולכל כך הרבה פתרונות ואפשרויות. ולמרות כל השפע הזה של דרכי פעולה שהספורים מתווים לנו – עדיין הרשות (והמחויבות) נתונה ליחיד לחפש את מסלולו האישי מאד.
אבל אל נשלה את עצמנו – ופרי מודעת לכך - הדרך מתעתעת, ואין לנו אפשרות ל"תפוס" את המרכיב היצירתי שבעמקי הנפש ולרתום אותו לצרכינו ולשלוט בו, ובוודאי שלא לפתוח את שערי היצירה בעזרת פיה קסומה, ולא להוציא מים מהצור במכת קסם. יונג אומר שבסופו של דבר תמיד נגלה שסוכן היצירה הוא בלתי ידוע וזר. ההליכה אל המרכז העלום הזה הוא במעגלים סביבו מבלי להגיע עדיו.
מי שאין בו רעב לשינוי, ומוכנות לעשות את הדרך הקשה  - הלא על זה מספרים לנו הספורים הישנים – כמה הדרך ארוכה וכמה מכשולים יש בדרך – לא ימצא את הכישוֹר שלו. הספורים העתיקים, שהם השפה של הנפש המספרת על עצמה, צופנים בתוכם את החכמה העתיקה הזאת.
הספר המרתק שלפנינו עשיר בידע ובחכמת הספור והנפש, והוא יעניין את מי שרוצה להבין, ואת מי שדומה עליו שהוא כבר מבין, ואת מי שאיבד את הכישוֹר ואת מי שחושב שמעולם לא איבד אותו, את מי שאינו פוגש בפיות בעולם המציאות ורוצה לפגוש אותן בספור, את מי שאינו מעז לפגוש את המפלצות של עצמו אבל מוכן לפגוש אותן בספור, את מי שרוצה להכיר את החשיבה היונגיאנית ולהתעשר בהבנות נוספות על הנפש ועל היצירה,  ואולי אפילו לגול את פי הבאר של עצמו.
 
 * רות נצר היא פסיכולוגית יונגיאנית ומשוררת. ספרה  'אלכימיה ונפש – מסע אל העצמי – סמלים ומיתוסים' ראה אור בהוצאת מודן. 

 
 
 
 
תפריט דף הבית טלפון